לצייר את בית המקדש: אור, זהב וזיכרון
איך מציירים מקום שאיש לא ראה? בציורים האלה, בית המקדש אינו שחזור אדריכלי, אלא אור השרוי מעל העיר.
בית המקדש הוא נושא בפני עצמו. את הכותל אפשר לצייר מהתבוננות, אבל המקדש עצמו קיים רק בטקסטים, בדגמים ובזיכרון הקולקטיבי. כל ייצוג שלו הוא בהכרח פרשנות.
חזון ולא תוכנית
במקום לרדוף אחרי דיוק אדריכלי, הבדים האלה מתייחסים למקדש כאל התגלות. בבית המקדש בזהב, הוא עולה מתוך ערפל של נטיפי זהב, אוקר וסגול מעל חומות כמעט לבנות. העין מבינה את המקום בלי שאף פרט ייכפה עליה.
למה זהב?
עלי הזהב אינם שם לשם האפקט. הם משתנים עם האור בחדר: חמים בערב, כמעט לבנים בצהריים. התמונה אף פעם אינה בדיוק אותו הדבר, וזה מתאים לנושא שעוסק בציפייה ובנוכחות.
הטריפטיך: ירושלים של מטה וירושלים של מעלה
בטריפטיך ירושלים, שלושת הלוחות מציגים את העיר העתיקה ואת הכותל, והמקדש מופיע מעל הלוח המרכזי בפתח בין העננים. זהו הרעיון העתיק של ירושלים של מטה העומדת מול ירושלים של מעלה.
איפה לתלות יצירה כזאת?
התמונות האלה מוצאות את מקומן באופן טבעי בחדר אירוח, בחדר עבודה או מול שולחן השבת. קיר פנוי ותאורה רכה מלמעלה מבליטים את המרקם ואת הזהב.
